בת כלבה

ביולי האחרון נשברתי והבאתי לילדים גורה. זה היה אחרי שהגדול (10) סיפר לי בתמימות של ילדים, איך הלך ברגל לחנות בעיר וקנה שם משחק לכל המשפחה. שיבחתי אותו על החשיבה והקנייה וניתקתי את השיחה. אחרי שנייה נפל האסימון שהוא הלך לבד לעיר. החנות אמנם לא רחוקה מהבית, אבל אין מצב שהבן שלי יסתובב ככה ברחוב. ממש לא. הוא סיים כיתה ג', חופש גדול ואין יותר צהרון- לא של סבתא ולא של אף אחד אחר- מעכשיו זה רק הוא עם עצמו וככה זה יימשך. זה קרה ביום שני, ביום רביעי ראינו כלבים באינטרנט ובחמישי היא כבר הייתה אצלנו. גורה חמודה, יפה וחברותית מהסוג היחיד שיכולתי לדמיין שאתחבר אליו. צעד שהוא 100% למענם (אחרי תחנונים ממושכים של הגדול), 0% למעני. לא רוצה כלב עכשיו ולא רוצה אח"כ.. פשוט כי אין לי פתרון יותר טוב לכך שמעכשיו הוא יהיה לבד כל השנה. הגורה תהיה הצהרון שלו- הם יהיו יחד בבית והוא יוריד ויאכיל אותה, ילמד מנהיגות דרך האילוף ואת כל השאר הדברים שאומרים שאימוץ כלב תורם לאדם.

היו לנו שבועיים מושלמים של שיתוף ואחווה בין אחים ולרגע הייתי ממש שמחה- לפחות בזה יש שינוי.. אחרי שבועיים, הגורה הפכה להרגל והם חזרו להרגל שלהם לריב. מכיוון שהיה צריך לחנך את הגורה לעשיית צרכים, קראתי על זה המון באינטרנט, בדקתי איפה למקם את הכלוב, התייעצתי עם בעלי כלבים איפה להניח את האוכל והמים ואיך ומתי להרגיל לצרכים בחוץ, אבל כלום לא עזר. הגורה עשתה עשתה צרכים בכל הבית והפכה אותי לעבד שלה ושל הסמרטוט. אחרי חודש כבר הייתי פקעת עצבים מהלכת על שתיים- לא מסוגלת להמשיך לנקות כל היום, לסדר אחרי הצעצועים שלה ולקום ב- 5 לפנות בוקר בשביל הצרכים שלה. גם לי יש צרכים- אני צריכה לישון. בטח- אם עכשיו 5 בבוקר!.

הבנתי שאי אפשר להמשיך ככה והזמנתי מאלפת מצטיינת "עוקץ", יחידת הכלבנים. אחרי שעה איתה ומס' מכות קלות על האף של הגורה באמת חל שיפור- היא עשתה הרבה יותר צרכים בבית. פלוס- קיבלתי צעקות מהקטנה (8) שאני לא אעז להזמין אותה שוב ומה פתאום היא מרביצה לכלבה שלנו?. פייר- צודקת. מלאת רגשות אשם חיפשתי מאלפת אחרת, עדינה יותר. מצאתי מאלפת ב"שיטה הומנית" וביקשתי שתעביר אותי ואת הילדים חוויה מתקנת וכך היא הבטיחה שיהיה. היא בהחלט קיימה את ההבטחה ושם זה נגמר. סליחה, טעות, הגורה למדה לשבת לפי תנועת יד- טרם הבנתי איך זה תורם במשהו- אבל הי! זה גם לא מזיק.. 3 פגישות, לא מעט כסף וכלום.. הגורה בשלה- עושה צרכים בחוץ וגם בבית, נובחת על הילדים, משתינה על הספה, מושכת גרביים מסל הכביסה ובאופן כללי, חשה שהבית של אמא שלה ואנחנו 3 אורחים בלתי קרואים. המצב הגיע לכך שעד שסוף סוף, ישבתי לרגע לנוח על הספה בשעה מאוחרת בלילה- היא טיפסה על הספה, נעמדה לידי והתחילה לנבוח עליי (שארד?). הבנתי את הרמז, כיביתי אורות בבית שתחשוב שכולם ישנים ופרשתי לחדר. יש מקום נמוך מזה?

סופית, הגעתי למצב שאני אומרת בקול את מה שחשבתי בלב הרבה קודם- אני מצטערת שהבאתי אותה. באמת שניסיתי- הבאתי 2 מאלפות, קראתי, התייעצתי, קניתי את כל מה שהיא צריכה כדי להתקיים וכל מה שיכול לעזור לאילוף ועדיין אין שינוי. כמה עוד אפשר?

הבאתי את מאלף מס' 3. הילדים כבר הסתכלו עליי בפנים של "מה עכשיו את רוצה מהחיים שלנו?", אבל התיישבו יפה סביב השולחן כדי לשמוע את הגישה וההסברים שלו שבהחלט נשמעו טובים. תוך כדי שיחה, הבנתי שלמרות כל המאמץ שלי לעשות את הדברים הנכונים- עשיתי כמעט כל טעות אפשרית. חשתי טיפשה כמו הורה לילד ראשון שלא יודע מה נכון ומה לא וקונה כל שטות שממליצים לו. אני לא חושבת שעם הילדים עשיתי כל כך הרבה טעויות כשהיו תינוקות, כמו שעשיתי עם הגורה הזאת.

אנחנו עדיין בתהליך, אבל כבר יש שיפור. את הסופ"ש הקרוב שלי לבד, אני צריכה לבלות באילוף שלה לאהוב את הכלוב שהיא ישנה בו. אני לא יכולה לחכות לזה כבר, ממש מצפה לזה בכיליון עיניים.. (לא). הילדים יודעים שאם האילוף הזה לא יצליח- אין לי מושג מה יהיה עם הגורה. אני עצבנית ועייפה מאז חודש יולי (!!!) ורק השבוע התחלתי להרגיש שאני חוזרת לטיפונת רוגע. אפילו שמתי לב שאני גונבת דקות מנוחה בחניה מתחת לבית, רק כדי לא לעלות למעלה. מרגישה שגם מעט הזמן השקט שלי עם עצמי, ללא הילדים- נלקח ממני.

אני חייבת לומר שהגורה לא רעה, נושכת או מופרעת- היא פשוט לא מחונכת וזה לא משנה את העובדה שקשה לי איתה ונמאס.

Not to do list:

• לא רוצה יותר לקום מוקדם בבוקר ולהוריד אותה (שונאת לקום מוקדם)
• לא רוצה לצאת איתה לטיול בגשם (הוא לא גורם לי לשיר)
• לא רוצה לקחת אותה לווטרינר (לא מחכה שם אף חתיך)
• לא רוצה להמשיך להוציא עליה כסף (קחו אותה מפה עם כל התוספות..)

רק רוצה את חיי בחזרה!!!

אפשר?